• רות קורן

יום אפס סובלנות כלפי מילת נשים

"אישה אחת מנהיגה"

ה6.2 יום מודעות בינלאומי

נגד מילת נשים

כותבת עם דמעות בעיניים

אחרי סופ"ש מלא בטראומות ישנות שעולות וצפות

על השתקה שתיקה

אילמות ואלימות

באישון לילה אני קמה

מתבוננת מול מראה קטנה

במקלחת שלי

מראה שבה רואים רק את העיניים

באישון העין אני מגלה

את הסבתא הזקנה

מסתכלת עלי

מגלה לי על דורות

עברו של נשים

שכרתו לנשים

את היכולת לחוות עונג

להיות בספונטניות

עם הגוף שלהן

לחגוג את עצם היותן

להיות נשים במלוא מובן המילה

נשים גדולות גדולות

שפגשו ילדות צעירות

שרק התפתחו

שרק גילו ניצני שדיים

וכרתו מגופן

את האיבר העונג

נזכרת בילדות שלי

בבית ספר חרדי

מול חבורת בנות מהכיתות הגבוהות

שהיו עוברות עם הידיים על הפס של החזייה

שכבר הייתה לי

ומושכות כאות קלון את ניצני התבגרותי

לוקחות את ילקוט בית הספר שלי מנערות אותו

זורקות מתוכו ערמות של תחבושות הגייניות בצחוק גדול

מצחיק להתבגר

מצחיק

להיות אישה

שום מורה או מנהלת לא היו בסביבה

לאמר להן די

מספיק

היא אישה

בואו נחגוג איתה ביחד את ההתבגרות שלה

מתבוננת בי הזקנה ההיא באישון העין בליל

אישה קטנה מהעבר

האויבת אוהבת שלי

אני נעה בינה לבין עצמה

מותר לי?

לחגוג?

לגדול?

להתענג?

לאהוב

להתחבר?

להיות אישה?

להאיר מהאור שלי בעולם

לדבר

להגיד את דברי

להנהיג את גופי?

כן

כן

וכן

למרות ועל אף הכול

להמשיך באור

לחזור לקו האמצע

בעצמינו

אני ואת ואת ואת

בתמונה אני מול שערי בית הספר התיכון בו למדתי

עם מסיכה של השתקה על הפה

במקום בו אסור היה לדבר

להגיד

להראות

לבלוט

ותודה ללי-שי על העזרה בצילום התמונה הכה משמעותית עבורי בימים אלו

0 צפיות0 תגובות