הרבה מחשבות בסופש האחרון על מה שקורה בבלפור גוללת את הפייסבוק ומכל עבר תמונות יפיפיות עם הרבה כח ועצמה של אנשים שבאים אקטיביסטים לעשות שינוי לצעוק את שבליבם במוחי חולפות זכרונות על ילדות ירושלמית של לפני 20 שנה מלאה בהפגנות מול הבית של אמא במעלה רחוב גאולה שהמדרכה שם ספוגה בדם צעקות ופרסות של סוסים והפחד והיכווץ בלב על מה לא צעקו על השבת ועל שטח ועל גיוס הכל מהכל שם גמלה בי החלטה מצד אחד יש בי אש ענקית בבטן שרוצה אקטיבסטיות רוצה להאיר רוצה לחמם רוצה להגיד מצד שני ילדה בבגדר שבחצר של הבית מצמידים מפגינים עם אקדחים לרקה והכל אמיתי ומוחשי ומפחיד אז ביקשתי מלי-שי האהוב שלי שיפתח לי בקלפים ללכת או לא ללכת? והוא פתח ויצאו חרבות 3 קלפים כולים מלאים בחרבות ובסימנים לא מבשרי טוב של אנרגיה של מלחמה ופחד וכעס ואיבה וכאב שצועק החוצה אבל לא מותמר ולא רציתי את זה ככה כי הבטחתי לילדה פעם שאני לא במלחמה ואז התנגן השיר שגם עליו גדלתי וכל שבת קראתי בתהילים
"מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים אוהב ימים לראות טוב.
נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מירמה סור מרע, עשה טוב בקש שלום ורדפהו" והחלטנו ללכת לעשות אהבה עם הארץ היפה שלנו הדרמנו מעט לעמק האלה שיפה שם כל כך סיירנו ביקב מלא גפנים שופעים נשפכים הקשבנו לאייך העמק הזה מלא בטבע חכם כל כך שמישהו נתן לנו במתנה טעמנו יינות משובחים ופגשנו את מיטב העם של הארץ הזאת מסביב לצלחת גבונות מתוצרת מקומית החלפנו את הכסף שלנו במשו טוב לעסק שגדל פה בארץ והיה לנו כייף היה לי כייף הרגשתי שזאת הדרך שלי להיות אקטיבית עסק אחד ביום תודה על השפע. בתמונה מתחבאת גם צנצנת של פלפלים כבושים מעשה ידיה של אימי Sofi Koren שהם טעימים בצורה הכי טעימה שאלתי פלפלים בחיי ששמה מלא אהבה באוכל שהיא מאכילה את הקונים שלה.
